אני מרגישה שבשנה האחרונה עברתי מהפך שלם.
פתאום אני לומדת,יש לי חברות הכי הכי טובות ואני מבינה שאני לא כלכך מבודדה.
כשאני איצן,יש רגעים שאני פשוט חושבת איזה מזל יש לי שמצאתי אותן,
ביסודי, הרבה פעמים היייתי בודדה ועכשיו אני חלק מקובצה.
אני מרגישה מאושרת יותר.
אבל גם בוגרת יותר,
אני כבר בת 14.
וזה לא צחוק!
אבל אני רוצה עוד להיות ילדה!
אני מאוד אחראית ואני שמה לב איך אני מתבגרת ואני לא אוהבת את זה!
אני רוצה עוד להיות ילדה.
ללבוש מה שנוח ולא מה שיפה,
לשחק,
להשתולל,
לצרוח,
לעשות מסיבת פיג'מות עם חברות(מתי הגיל שמפסיקים בעצם?)
מתי הגיל שמפסיקים כל דבר?
מפסיקים לצחוק?
מפסיקים להינות?
מפסיקים לשחק? להשתולל? לבלגן?
אני כבר בת 14,בתיכון.
אז הנה,
יופי רעות! איבדת את הילדות שלך!
מזל טוב..
תכף לא תוכלי ללכת לתנועת הנוער,
עוד שנה יהיו לך בגרויות.
ומה עכשיו?
עכשיו תלמדי.. לכי לבית הספר!
אני מרגישה שאת כל הילדות בזבזתי בבית הספר.
עכשיו כבר מאוחר מידי..
לא הספקתי להיות ילדה.
עוד 3 וחצי שנים את כבר אחראית לחייך.
מה אז?
אז אני אהיה אבודה.
ושוב יהיה מאוחר מידי לכל דבר.
אז אני צריכה להספיק הכל עכשיו, מהר, לפני שאהיה גדולה.
טוב אז ביי בינתיים,
אני הולכת להיות ילדה בפעם האחרונה...








